אפריל 2016

אחד השיקולים המרכזיים כאשר מדובר בעבירות קטינים, הוא שיקום הקטינים במידת האפשר ושמירה על זכויותיהם, בין היתר בכל הקשור למעצר או שחרור ממעצר, לפני המשפט ובמהלכו. כאשר קטין חשוד בעבירה פלילית, ייתכן מצב שבו מוחלט על מעצרו. חוק הנוער קובע שאין להחליט על מעצר קטין, אם מתאפשרת השגת מטרת המעצר בדרך שתוביל לפגיעה פחותה בקטין.

עבירות קטינים מתרחשות לצערנו לעתים קרובות, ובני הנוער שמבצעים אותן או חשודים בביצוען, עוברים לעתים מסכת לא נעימה הכוללת חקירה ובמקרים מסוימים גם כתב אישום והרשעה – הליכים העלולים להוות צל כבד על עתידם של הקטינים. השלב הראשוני בהליך הפלילי הוא בדרך כלל מעצר של הקטין וחקירתו. תסקיר מעצר הוא מושג מרכזי בהקשר זה.

ישנם מקרים שבהם אזרחים או חיילים מחזיקים ברישום פלילי וזאת בעקבות עבירות שביצעו בעבר. בחלק לא מבוטל מהמקרים, מדובר ברישום שנוצר בעקבות עבירות קלות יחסית, מה שמוביל להקל ראש בקיומו, ולהכרה שגויה שהרישום לא יסכן אותם או את עתידם. עם זאת, לא כך הם פני הדברים. ישנה חשיבות, ובמיוחד כאשר מדובר בקטינים, לדאוג למחיקת הרישום הפלילי מוקדם ככל שניתן.

על אף שמקרים רבים של עבירות קטינים מסתיימים ללא כתב אישום, ישנם מקרים שבהם קטינים וקטינות נאשמים בעבירות פליליות, והדיון בעניינים מגיע אל בית המשפט לנוער. מה הדין כאשר כנגד הקטין מוגש כתב אישום? האם הוא זכאי להגיע אל הדיונים בעניינו?