דו"ח מבקר המדינה: יוצאי אתיופיה עדיין חווים שיטור יתר
לאחרונה פורסם דו"ח מבקר המדינה, שכותרתו: "התנהלות גורמי האכיפה אל מול יוצאי אתיופיה". תוצאות הדו"ח אינן מפתיעות ואותן בעיות שעלו בעבר – קיימות גם בתקופה זו וחוזרות על עצמן. זאת למרות ניסיון של מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר, אמי פלמור, להציף את הבעיות ולנסות לפתור אותן באמצעות ועדות בין משרדיות ופעולות נוספות.
למרות ניסיונות אלו, פרסם מבקר המדינה דו"ח שאומר כי אין חדש תחת השמש. בני העדה האתיופית, בעיקר הצעירים, עדיין סובלים משיטור יתר. אחוז פתיחת התיקים נגד צעירים בקהילה האתיופית גבוה מאוד. לדוגמה: שיעור תיקי החקירה של יוצאי אתיופיה בשנת 2019 היה גדול בצורה משמעותית בהשוואה לשיעורם באוכלוסייה – פי 3.8 בקרב קטינים בני העדה ופי 1.9 בקרב בגירים. נושא זה הועלה גם רבות בתקשורת באמצעות כתבות תחקיר, בהן בחנו כיצד שוטרים מתייחסים להתקהלות של צעירים אתיופים בהשוואה לצעירים ממוצא אחר.
שוטרים למעשה באים להתקהלויות של קטינים מהעדה האתיופית בשיעור גבוה יותר, מחפשים עליהם ובכליהם, גם כאשר אין סמכויות חיפוש – כלומר, חיפושים ללא צורך הפוגעים בזכות הפרטיות של בני העדה. בנוסף השוטרים נוהגים באגרסיביות רבה יותר כלפי אתיופים (בעיקר צעירים) גם כאשר אין חשד סביר לביצוע עבירה. נושא זה הופך לדומיננטי מאוד בסדר היום הציבורי, בעיקר בחודשי הקיץ בהם יש התקהלויות רבות של קטינים, לעתים גם עם אלכוהול.
ההוכחה לשיטור היתר
אחת מהראיות הברורות ביותר לשיטור היתר היא העובדה שעיקר התיקים כלל אינם קשורים לאלכוהול או סמים, אלא רובם תיקים של העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר, זאת תוך כדי שהמשטרה מפעיל כוח לא פרופורציונלי כנגד אותם קטינים. כאשר מגיעים לבית המשפט, מדובר לרוב במקרים של מילה נגד מילה – מילה של שוטר מול מילה של צעיר אתיופי – כמובן שיחסי הכוחות אינם שווים. עובדה זו גם מובילה לגדילה בחוסר האמון של הציבור האתיופי במשטרה, ולכן גם הם ממעטים לפנות למח"ש. יש צורך ממשי ודחוף לחייב את השוטרים להפעיל מצלמות גוף ועל בית המשפט לא להסתמך על דו"חות פעולה שנכתבים בדיעבד (מאפיין של שיטור יתר קלאסי).
משמעות פתיחת תיק לקטין
ההשלכות של פתיחת תיק על חייו של קטין מהעדה האתיופית הוא הרה גורל. התיק עצמו לרוב נסגר תוך חודשים-שנים, זה משפיע על המיונים לצבא ואפשרות בגיוס, על האפשרות להשלמת 12 שנות לימוד, על האמון במוסדות הציבור ובמשטרה בפרט. ההשפלה שחווה הקטין נשארת איתו לזמן רב וזה בעצם פוגע באינטגרציה של הקהילה האתיופית בחברה הישראלית. מדובר באפקט בלתי נסבל – שכן פגיעה בקטינים בעדה, למעשה פוגעים במדינה, בחברה ובקהילה האתיופית, וההשלכות הן לשנים רבות.
זהו כישלון שלנו כחברה, לא משנה מה קורה עם התיקים – גם אם התיק מוביל להרשעה נכשלנו באינטגרציה של בני הקהילה האתיופית. ואם התיקים נסגרים אז מדובר בשיטור יתר קלאסי, כמו למשל האשמות של תקיפת שוטר כאשר הראייה היחידה היא מילתו של השוטר ללא צילום. גם אם תיק זה נסגר כעבור זמן מה, הנזק מבחינת האמון במוסדות המדינה אצל הקטין ובני העדה כבר נעשה.
ההצעות שהוצעו וצריכות להיות מיושמות, כמו חנינה בהליך מהיר לבני העדה האתיופית, מצלמות גוף לכל השוטרים בכל אירוע, נקודות שיטור קהילתיות שמאוישות על ידי בני העדה האתיופית וסיירות קהילתיות במוקדים של בני הקהילה (לא ברמת המשטרה, אל ברמה הקהילתית) – 4 פתרונות שהיו יכולים לעצור את התופעה, אינן מיושמים כראוי ולפעמים אינם מיושמים כלל.
צריכים להתייעץ עם עו"ד פלילי המתמחה בייצוג קטינים ונוער?
חייגו 073-3744418 או השאירו פרטים