לאחרונה אני מייצג חשוד בביצוע דקירה ובפציעה בנסיבות מחמירות של שני בני אדם. החשוד חצה את גיל 18 לפני מספר חודשים ובעבר כבר ייצגתי אותו – לפני כשנתיים במסגרת צירוף של ארבעה תיקים פליליים. במסגרת צירוף התיקים, בחר בית המשפט לנוער שלא להרשיעו, וכך לא להכתימו לכל חייו.

המניע לאירוע האחרון בו הוא חשוד, הוא על פי החשד, רקע רומנטי, כתוצאה מהערה שהשמיע המתלונן כלפי חברתו של החשוד. בתחילה, עוד לפני הייצוג והייעוץ המשפטיים, שמר החשוד על זכות השתיקה בחקירתו. בשלב זה, הוא קושר את עצמו לאירוע האלים, אך לא בהכרח לדקירה עצמה. מעצרו הוארך במספר ימים נוספים, שבהם על המשטרה להראות ראיות מדעיות או להביא עדויות חותכות, הקושרות את החשוד לדקירה עצמה.

החשד של המשטרה הוא שהחשוד היה מסתובב כאשר סכין לגופו באופן קבוע. לאחר שמצב המתלונן התייצב והוא לא מוגדר קשה, סביר מאוד להניח שהמשטרה תערוך לו מסדר זיהוי כדי לזהות את האדם שביצע לכאורה את העבירה. מדובר בראייה מרכזית בהליך החקירה.

הכתובת הייתה על הקיר

במסגרת תפקידי בתור עורך דין פלילי לקטינים, התיק מעלה סמני שאלה רבים בעניין שילוב החברה האתיופית (אליה משתייך החשוד) בעיר רחובות. תמרור האזהרה היה כבר בתחילת חודש ספטמבר, אז החשוד נזרק מבית הספר והסתובב ברחובות. למעשה, ההליך השיקומי שלו שהחל לפני כשנתיים, ירד לטימיון לאחר שהוא הסתובב עם חברה שולית ולא היה חלק ממסגרת לימודית. החשוד היה אמור להתחיל את לימודיו בכיתה י"ב.

לצערנו, במערכת החינוך בישראל המחשבה המרכזית היא שיפור ההישגים הלימודיים וממוצעי הבגרויות הטובים. האדם החשוד, המגיע מסביבה משפחתית קשה מאוד, לא עמד בסטנדרטים אלו ונזרק מהמערכת. באופן אישי, גדלתי קרוב מאוד לשכונה שממנה מגיע החשוד בדקירה וראיתי כיצד החברה האתיופית לא משולבת בשום מסגרת. התוצאה היא ששיעור גבוה מאוד מקרב בני הנוער של העדה מעורבים בפלילים.

בשכונה הספציפית שבה מדובר, הפשיעה מתחילה בגיל צעיר מאוד. המשטרה מצידה, מיישרת קו ומנסה 'לחנך' את הנוער כבר באירועים הראשונים. אבל לאור גל האלימות הגואה, המשטרה חסרת אונים. הדבר, להערכתי, צומח מתוך המצוקה היומיומית של תושבי האזור.

מקטין לבגיר: משמעותה של העבירה הפלילית

בעבר כאמור, כאשר החשוד בדקירה היה קטין, צורפו ארבעה תיקים פליליים שלו והוא לא הורשע בפלילים. עם זאת, כעת הוא מוגדר 'בגיר' על פי החוק. המשמעות המרכזית היא שכעת השיקול המרכזי של בית המשפט (אם יוגש כתב אישום נגדו) צפוי להיות הרתעתי ולא שיקומי. בעוד שבמקרה של קטין מתחת לגיל 18, השיקול המרכזי הוא להחזיר את הקטין למסגרת רגילה בהקדם, כשמדובר בעבירות המבוצעות על ידי בגירים, השיקול הוא הרתעת הציבור מפני ביצוע מעשים דומים.