לאחרונה פרסם משרד מבקר המדינה, דו”ח המבקר את התנהלותם של הגורמים הממשלתיים בטיפול בנושא של עבירות מין, הן בנוגע לצד של נפגעי עבירה, והן בנוגע לעברייני מין. התמונה שעולה מן הדו”ח אינה פשוטה: ב-2011 הייתה ועדה בין-ארגונית שהמליצה על הקמתם של 19 מרכזי טיפול אזוריים לנפגעי עבירות מין. בפועל, הוקמו רק 13. כמו כן, למרות שעלה מספר הפניות לקבלת טיפול במרכזים, חלק מהרשויות לא מפנות לטיפול, או מפנות נפגעים מעטים מאד, וזאת עקב מצוקת כוח אדם. עורכי דין אשר עוסקים בנושא של עבירות מין, בין אם בייצוג עבריינים ובין אם בטיפול בנפגעי עבירה, מכירים את התמונה טוב מכולם, ויודעים להצביע ממקור ראשון היכן טמונים המוקשים.

הרשעה במשפט

ישנה בעייתיות בניהול תיקים של עבירות מין מצד גורמי אכיפת החוק והרווחה.  תיקי עבירות מין הם מורכבים וכרוכים בהשקעה כספית גדולה של המדינה, לאור ההפעלה של חקירות משטרה מורכבות ובנוסף גורמי רווחה. ההרשעה בתיקי עבירות מין כאשר הנפגע הינו קטין, תלויה למעשה בעדותו של הקטין. קטינים מעידים בפני חוקר ילדים, שצריכים להשקיע זמן רב בחקירה של הקטין, הערכת ממצאי המהימנות שלו והערכה בדבר סיכויי העדות להביא להרשעה. ככל שמערך חוקרי הילדים נמצא בגירעון וחוסר תקנים, כך האפשרות לפצח תיקי חקירה קטנים, שהרי פשוט אין מי שיגיע לגבות עדות מן הקטינים בזמן ובאיכות שתאפשר להגיע להרשעה בתיק, וכן יתכן תעדוף של תיקים בהתאם לכוח האדם, במקום להגיע לכל מקרה ומקרה ולטפל בצורה מיטבית.

הקושי הביורוקרטי לתפעל ולתזמן את כל המנגנונים השונים יוצר קושי להרשיע עבריינים בעבירות מין, ואכן תיקים רבים לא מגיעים למשפט והרשעה בסופו של דבר ביחס לכמות התלונות.

 

 

טיפול שיקומי לוקה בחסר

עוד עולה מדו”ח מבקר המדינה תמונה לא פשוטה בטיפול בשיקום עברייני מין. כחברה יש לנו אינטרס שאותם עבריינים יקבלו טיפול שיקומי, במקום שיהפכו לרצידיביסטים, קרי עבריינים ששבים וחוזרים לבצע את אותה עבירה. כאשר מדובר בעבירה ראשונה של נאשם, האינטרס השיקומי צריך להיות גדול אף יותר, שהרי אותו נאשם טרם התדרדר לפתח ולקבע דפוסים עברייניים. עם זאת, אנו רואים כי הטיפול השיקומי, הן בתוך כתלי בית הסוהר והן בעת שהם יוצאים לקהילה (מפוקחים לפי חוק הפיקוח על עברייני מין), הינו לוקה בחסר.

התורים לשירות מבחן  עבור העבריינים הינם ארוכים במיוחד. לאחרונה ייצג  עו”ד שגיא זני בשני מקרים  חשודים ללא עבר פלילי אשר ניהלו שיחה עם מי שהם חשבו שהוא ילד בן 13, אשר התברר כסוכן סמוי: ההמתנה הארוכה לכניסה להליך שיקומי בשירות המבחן שוברת את הבן אדם, שלא יכול להתקדם לעבר הליך שיקומי וטיפולי ומצוי בתנאים מגבילים זמן רב (אפילו אם הוא בבית, הוא מוגבל לכתלי הבית ללא גישה למחשב או טלפון עם אינטרנט), רק משום שאין קציני מבחן פנויים לטפל בו. כניסה להליך שיקומי אינטנסיבי לוקח בערך שנה וחצי, כמעט נצח במקרים כאלה. יש לציין כי כבר בשלב המעצר הפוגעים סובלים בצורה חסרת פרופורציה, שהרי לעתים הפוגע עצמו קטין ונדרש חוקר נוער וכן תסקיר של שירות המבחן לנוער. גם התור והטיפול בצד של תסקירי שירות המבחן לנוער לוקה בחוסר כוח אדם.

כיום נפוצות בעיקר עבירות מין באינטרנט. המשטרה אכן פועלת באפקטיביות ומכניסה סוכנים סמויים בכל הצ’אטים במדינת ישראל, אשר לא יוזמים שיחות (כדי לא להפוך לסוכן מכשיל), אלא ממתינים לפנייה מצד עבריינים פוטנציאליים שמנסים להגיע למפגש עם קטינים. אכן המשטרה עושה עבודה טובה באיתור העבריינים, אולם הבעיה מתחילה בשלב הטיפול. הקשר הלקוי בין משרד הרווחה למשרד המשפטים, לא מייצר מנגנוניים יעילים לפצח הן בשלב החקירה, והן בשלב של שיקום בהליכי המאסר ובשילוב בקהילה.