כל אדם עשוי למצוא את עצמו במפגש עם רשויות החוק מתישהו בחייו. לאנשים שאינם מורגלים בפלילים, יש הערכת חסר בנוגע לסיכוי שיעוכבו או ייעצרו על ידי המשטרה, אולם הסיכון לכך בהחלט קיים. כאשר אדם מוצא עצמו בסיטואציה שבו הוא במפגש או חיכוך עם רשויות החוק, מוטב שיידע מהן זכויותיו, כי לעתים עשויה להיות לכך משמעות גדולה מאד בעתיד (כן, גם אם אתם חושבים שלכם זה לא יקרה).

סוגי חיפוש

סמכויותיהם של שוטרים לבצע עיכוב או חיפוש במדינת ישראל, מוסדרות בחוקי סדר הדין הפלילי, חוק המעצרים וחוק החיפושים. ישנם שלושה סוגים של חיפושים: חיפוש חיצוני, חיפוש פנימי, וחיפוש על הגוף. מה ההבדל ביניהם?. יש 12 סוגי חיפושים שמוגדרים כחיפוש חיצוני, וביניהם בחינה חזותית, גזירת ציפורניים, תביעת אצבע, בדיקת רוק וכו’. חיפוש על הגוף (לא חיפוש חיצוני!) הוא חיפוש על בגדיו של אדם, חיפוש דברים גלויים לעין. חיפוש פנימי, הוא חיפוש בתוך גופו של אדם, למשל לקיחת דם מן הגוף.

חיפוש על הגוף, מוסדר בפקודה סדר הדין הפלילי (חקיקה ישנה שטרם עודכנה). הסמכות לפי סעיף 22 לפקודה קמה בקבלת עצור למעצר. סעיף 29 לפקודה מתיר חיפוש על הגוף במקרים שבו אדם נמצא במקרקעין בעת שנעשה בהם חיפוש חוקי במקרקעין (מקרקעין שניתן צו לגביהם צו משופט לעשות בהם חיפוש, או שיש חשד סביר שבוצעה בהם עבירה).

התנאים לחיפוש בגוף (חיפוש פנימי או חיפוש חיצוני פולשני) לפי חוק החיפושים: נדרש יסוד סביר לחשד להימצאות ראיה להוכחת עבירה בגוף החשוד. כמו כן, דרושה בקשת הסכמה מצד החשוד לביצוע החיפוש (לשים לב: רק בקשת הסכמה, ולא קבלת הסכמה). כמו כן, נקובים בסעיף 2 כמה תנאים להבטחת שמירה על כבוד החשוד (יבוצע על ידי בן אותו מין, וכן תוך ניסיון לשמור ככל הניתן על כבודו ופרטיותו של החשוד). חיפוש פנימי יכול להיערך רק לגבי חשד סביר לעבירות מסוג “פשע”, כלומר עבירות שעונש המירבי עליהן בחוק העונשין הוא יותר מ-3 שנים (למעט חריג של בדיקות דם, חיפוש שניתן לבצע לחשד מסוג עבירות עוון).

מה עושים כאשר ניגש אלי שוטר?

נניח ושוטר ניגש אלי ומבקש לערוך עלי חיפוש. צריך להבין קודם כל שמטרתם של חיפושים היא בדיקת ביצוע עבירה, הוכחת ביצוע עבירה או הוכחת קשר בין החשוד לביצוע העבירה. חיפוש פוגע בזכות שלנו לפרטיות, ולכן ההצדקה שצריך שוטר כדי לבצע פעולת חיפוש היא שהוא מזהה “חשד סביר”. מה זה חשד סביר? במשפטים, “סביר” היא מילה שמשתמשים בה כאשר לא יודעים לתחום בדיוק את גבולות המקרים שהחוק מטפל בהם. משום כך, קשה לומר כאן על רגל אחת מהו חשד “סביר”, אולם במילים פשוטות ככל הניתן, צריך שלשוטר תהיה סיבה טובה כדי לחפש עליכם. לצורך העניין, אם נניח יש לכם עבר פלילי, קיומו של עבר פלילי לכשעצמו אינו מהווה חשד סביר לצורך חיפוש. שוטר לא יכול לטעון שהוא ערך עליכם חיפוש, רק משום שהוא יודע שבצעתם עבירות בעבר.

אם לשוטר אין חשד סביר, או שלא ברור לו אם יש חשד סביר, הוא עשוי לבקש את הסכמתכם לערוך עליכם חיפוש. במידה והחשוד מסרב לעריכת החיפוש בגופו, אין זה אומר שהחיפוש לא יערך, אלא יש צורך בהליך נוסף בטרם תקום הסמכות לערוך חיפוש.

עכשיו, נניח והשוטר מצא עליכם סמים במהלך חיפוש. אם לא היה לשוטר חשד סביר בטרם ביצוע החיפוש, ולא נתתם את הסכמתכם לחיפוש (כלומר, השוטר ביקש לעשות עליכם חיפוש ולא נתתם הסכמה לכך), יתכן שהראיה הזאת תיפסל בבית משפט. במצב  כזה, לא תהיה למשטרה ראיות להגיש כתב אישום בעבירת סמים. לכן, במידה ושוטר מבקש מכם לעשות חיפוש שאתם חושדים שהוא לא חוקי, זכותכם לסרב לחיפוש, ואילו אם תסכימו לחיפוש, יתכן ותפגעו במצבכם המשפטי.

יש לציין גם בהקשר של סמים, כי המשטרה לא נוהגת לעשות חיפוש פנימי כדי להוכיח עבירה של שימוש בסם, כלומר, אם כל מה שהמשטרה חושדת שעשיתם הוא צריכת סם, סביר שהיא לא תעשה בדיקות דם כדי להוכיח זאת, ותנסה להוציא מכם הודאה במקום. אם לא תודו, יתכן ולא יהיו למשטרה ראיות להוכחת עבירה זאת.

 

(אין לראות באמור תחליף לייעוץ משפטי. טעות לעולם חוזרת)