מדובר בילד אמנם עשה מה שעשה, אך לא הציג דפוסים עברייניים. שירות המבחן זיהה את הפוטנציאל שבשיקום הילד: הקטין רצה לקחת אחריות על חייו. שירות מבחן שיבץ אותו בפנימייה עם משמעת, והוא החל להשתפר בילדים. קורבן העבירה, לו פרצו לרכב, היה נכון לקבל את סליחתו של הקטין, ואפילו הסכים להסתפק בפיצוי מופחת (הקטין וחברו בזבזו את הכסף, ולא יכלו להחזיר את כל הסכום). בסופו של יום, בהנחה שהקטין ימשיך בהליך השיקומי, הוא יהיה ללא הרשעה פלילית ברישום הפלילי שלו, ולא ייסגרו בפניו דלתות בעתיד בשל כך.אפשר ללמוד מן המקרה הזה על ההשתלבות הקלוקלת של קטינים במסגרות: אם היה לקטין מקום בפנימייה, כנראה שהעבירות לא היו מתבצעות. עם זאת, אותו קטין קיבל חסד מסוים, וזכה להזדמנות שנייה. אפשר לציין לחיוב את קורבן העבירה, שהיה נכון להישמע לקבל את סליחתו של הקטין, ואפילו ויתר על חלק מן הכסף, ולו רק כדי לא "לתקוע" את ההזדמנות השנייה של אותו קטין.