הפרקליטות פרסמה את הסיכום שלה לשנת 2015 ובו מצטיירת תמונה המתארת קושי אמתי בהעמדה לדין של עברייני מין, כאשר מדווח כי 68% מהתיקים נסגרים בשל קושי ראייתי: “תיקים כאלה מתאפיינים בגרסה מול גרסה וכמעט בלתי אפשרי להביא עברייני מין לתת את הדין”.

מה הקושי הראייתי? אנחנו שומעים בהרבה תיקים את הביטוי “קושי ראייתי”. פשר המושג בהקשר לתיק הזה מדבר על העובדה כי סוג כזה של עבירות מבוצעות בדרך כלל בחדרי חדרים, ללא עדי ראייה נוכחים ולכן ישנו קושי להשיג ראיות או עדויות. כדי להתגבר על קושי זה, הכשיר המחוקק ראיות “חריג” המאפשרות לקבל ולהתחשב בעדות שמיעה של העד הראשון שפגש במתלוננת, בעיקר בכל הקשור למצב הנפשי שיכול להעיד על מידת מהימנותה.

“גרסה מול גרסה”

כדי לסתור את גרסת החשודים או להפריכה יש לשמוע את עדות המתלוננת. לדאבוננו, נפגעות מעבירות מין נמצאות בד”כ בטראומה ומנגנון ההדחקה שלהן עובד שעות נוספות – לכן יש קושי להשיג עדות פרטנית ומשמעותית מהן.

“60% מהתיקים נסגרים”: האם יש טעם להתלונן?

המחוקק מאפשר זמני התיישנות ארוכים מאוד כשמדובר בעבירות מין, אך אליה וקוץ בה – ככל שהתלונה מוגשת מאוחר יותר, ישנו קושי בביסוס התלונה בעזרת פרטים המקנים מהימנות. בנוסף לכך, כשמדובר על ראיות פורנזיות (ראיות מדעיות לפענוח פשעים), משך הזמן שעבר יכול להשפיע על הגישה אליהן ועל איכותן. יש להדגיש כי ראיות פורנזיות הן ראיות חזקות מאוד שיכולות לבדן להכריע משפט.

כיצד פותרים את הבעיה?

מניסיוני כעורך דין פלילי המייצג בין היתר בתיקי קטינים (שכן גם בגילאים צעירים לצערנו מבוצעות עבירות מין), יש לנהוג בזהירות רבה בקבלת גרסת מתלוננת ככל שהיא רחוקה מזמן האירוע. מיקוד ההשקעה בתחום הזיהוי הפלילי והמדע הפורנזי יאפשר למשטרה לפעול מהר ובאופן בלתי תלוי במצב הנפשי של המתלוננת בדרך להשגת ראייה מדעית שתוביל להרשעה.

הכלי השני הנו עידוד מודעות בקרב נשים להגשת תלונה באופן מיידי ולא להשתמש בפרק הזמן הנדיב שמאפשר המחוקק, שכן, האפשרות לזכור פרטים מושפעת באופן ישיר מחלוף הזמן. ככל שמתלוננות יקבלו ייעוץ משפטי בטרם הגשת תלונה כך התלונה תהיה סדורה וכזו שתעמוד במבחני הגיון ושכל ישר ותוכל להחזיק מים לבדה גם בתיקה של גרסה מול גרסה.