בזירת ההטרדות המיניות ברשת המשטרה אוכפת בחוזקה נגד תופעת הפדופיליה. המשטרה נמצאת בצ'אטים, באתרים ובאפליקציות, פועלת על מנת להגן על המרחב הזה באמצעות סוכנים המתחזים לקטינים ומפתים פדופילים, הפעלת מערך לקבלת תלונות, אכיפה מוגברת וכו'. לצד הפעילויות של המשטרה, אנחנו רואים גם פעילות אזרחית להגנה על המרחב הווירטואלי מפני פדופילים. הדוגמה הבולטת ביותר לכך אולי, היא פעילותו של אבי דוביצקי המוכר בכינויו 'צייד הפדופילים', אשר מאתר וחושף פדופילים באינטרנט, ונעזר במתנדבים נוספים מאזורים שונים ברחבי הארץ.

התחום האפור יותר והקשה יותר לאכיפה, שהמשטרה עדיין לא מצליחה להתמודד איתו בצורה מספקת, זו תופעת ההטרדות המיניות של קטינים כלפי קטינים אחרים. בעקבות תקופת הקורונה המון צעירים הורמונליים משתמשים במרחב הווירטואלי על מנת ליצור קשר מיני, המון בחורים צעירים שולחים הודעות מיניות לנערות צעירות, משדלים לזנות, ושולחים סרטונים בעלי תוכן מיני, לעתים אף לילדות שעדיין אינן בנות 14 (הסכמה לפני גיל 14 אינה רלוונטית).

קיים קושי אמיתי בלפקח ולאכוף את עבירות המין של קטינים כלפי קטינים אחרים משתי סיבות עיקריות. ראשית, הקשר לרוב מתחיל בתור קשר שהוא חוקי לגמרי, ורק לאחר תקופה מסוימת גולש לעבירות מיניות והטרדות ברשת. שנית, אחוז הדיווח של עבירות מין של קטינים כלפי קטינים, נמוך בהרבה מאשר אחוז הדיווח באוכלוסייה המבוגרת ומאחוז הדיווח של עבירות מין של מבוגרים כלפי קטינים.

בנוסף, בהתייחס לעבירות מין ואלימות במשפחה, האכיפה גם כאן היא אינה מספקת. אם בעבר צעירים היו הולכים לבית הספר וחלק מההטרדות היו מתגלות על ידי היועצות בחטיבות הביניים ובבתי הספר התיכוניים, הרי שבמהלך הקורונה גם המערך החינוכי לא תפקד ופעל כמעט לגמרי מרחוק (באמצעות שיעורי זום וכדומה). בתקופת המשבר, לרוב הקורבנות של עבירות מין במשפחה לא הייתה אוזן קשבת – היות שגם המערך החינוכי וגם המערך הסוציאלי לא תפקדו כראוי ובשגרה מלאה, לאור הנסיבות.