עבירות מין

עלייה במספר עבירות המין בין קטינים: דו"ח חדש של הכנסת

דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת עוסק בעלייה במספר עבירות המין בין קטינים. במאמר זה אסקור את הדו"ח, אציג מספר נתונים ואציע מסקנות והצעות לייעול. הדו"ח בדק את המצב בתקופה שלפני הקורונה, בזמן הקורונה, אז נרשמה ירידה טבעית במספר העבירות, אך שם נזרעו הניצנים של העלייה מיד לאחר תקופת הקורונה בשל ערעור במצב הנפשי של הקטינים, מחסור במסגרות וחשיפה מוגברת לתכנים מיניים.

בדו"ח מוצג מספר גבוה: 15% מתוך עבירות מין מתרחשות בתוך המשפחה. הלכה למעשה הנתון גבוה אף יותר, כיוון שעבירות מין במשפחה, במגזרים מסוימים, לא מתגלות כיוון שאין חובת דיווח כמו במוסדות ובבתי ספר. מלבד היעדר הדיווח, קיים חוסר באכיפה, באיתור וחוסר אמון בין הציבור לרשויות. בנוסף, קיימת סחבת בקבלת ההחלטות, שמשפיעה על כל הגורמים.

הנזק שגרמו הסגרים

לעניין העלייה בעבירות המין, חשוב לציין את התיאוריה הטיפולית. אנחנו רואים שנערים בגיל צעיר שפוגעים, לרוב הם גם נפגעו בעברם ולא דיווחו על כך. אנחנו לא מקבלים "מפלצת", אלא שילוב בין פוגע לבין קורבן בעצמו וכך הטיפול הופך להיות מורכב יותר. למעשה, כתוצאה מגילוי היותו פוגע, אנחנו מגלים שגם הוא היה קורבן בעברו.

בדו"ח נכתב על אלפי פגיעות בין קטינים ועל מה שקרה בתקופת הקורונה: ההתעוררות המינית, התערערות המצב הנפשי, היעדר מסגרות, קושי של ההורים לאתר בעיות נפשיות ומיניות ומעוותות מינית שנוצרת אצל הקטינים.

קיימת ביקורת על מעורבות הורית, שהיעדרה יצר כשל בתקופת הקורונה. המעורבות של בית הספר כגורם מדווח לא הייתה בתקופת הקורונה. כך, מגיעים למצב בו עבירות מין רבות נותרות ללא כל דיווח, ללא כל טיפול ומהווים "פצצה מתקתקת", הן של הפוגעים והן של הנפגעים. במגזרים מסוימים חובת הדיווח של בית הספר לא מתרחשת וכך נוצר "מעגל קסמים" בו הפוגע הופך לנפגע. בית הספר לא מערב את הרשויות ונוצר חוסר אמון בין הציבור לבין מערכת אכיפת החוק, ובראשה המשטרה.

אין החלטה שיפוטית, יש סחבת

לגבי הסחבת בהחלטות, אנחנו רואים תיקי מין שלא מתקבלת בהם כל החלטה שיפוטית ולא מתקיים הליך שיפוטי במשך למעלה משנתיים. חשוב להדגיש: כאשר קטין חשוד בעבירות מין, החקירה מצריכה חוקרי ילדים מיוחדים. הפוגע והנפגע, שניהם קטינים ולכן החקירה לוקחת יותר זמן. היא מצריכה חקירות של חוקר ילדים ולעיתים יותר מחקירה אחת. המשמעות היא כי כבר בשלב בו התיק נמצא במשטרה, בהיעדר כוח אדם מיומן ומתאים של חוקרי ילדים השייכים למערך הרווחה, נוצרת סחבת בחקירה.

לאחר מכן שירות המבחן תורם בעצמו לסחבת. תהליך האיתור, הטיפול והאבחון של אותם קטינים לוקה בחסר ולוקח זמן. שיתוף הפעולה והעברת המקל בין הרשויות – המשטרה, הפרקליטות והרווחה – לוקה בחסר, בטח כאשר מערבים סנגור דומיננטי.

חשוב לי להדגיש, להבהיר ולהחמיא: במקרה האחרון של עבירות מין בתוך המשפחה, בפרקליטות מחוז ירושלים, התגברנו על הסחבת בגלל הנכונות של הפרקליטות לבצע שימוע מוקדם, הגשת כתב אישום מוקדם, לקיחת אחריות מוקדמת והליך טיפולי מוקדם. זה מקרה נדיר, לרוב הדברים האלו אורכים חודשים ושנים, ויוצרים תחושת קיפוח וחוסר אונים גם אצל הקורבנות, גם אצל הפוגעים, גם אצל ההורים ולמעשה הסחבת הזאת נותנת תמריץ שלילי לחובת דיווח בפעם הבאה. כשהמערכת לא מטפלת בצורה טובה, אז לעיתים פונים לטיפולים פנימיים ומשאירים את המערכת מחוץ לתמונה.

צריכים להתייעץ עם עו"ד פלילי המתמחה בייצוג קטינים ונוער?

חייגו 073-3744418 או השאירו פרטים