עבירות רכוש בקרב בני נוער

עבירות רכוש בקרב בני נוער נמצאות בדרך כלל על הגבול בין עבירה לבין מעשה קונדס, כפי שניתן ללמוד מהמקרה הבא. עו״ד פלילי שגיא זני מייצג קטין, בן העדה האתיופית, שביחד עם ארבעה מחבריו פרצו במשך חודשים ארוכים לעשרות כלי רכב, משם גנבו ארנקים, טלפונים סלולריים, כרטיסי אשראי ועוד.

למה הגבול בין עבירה למעשה קונדס כאן הוא דק? ובכן, מדובר על נערים משועממים. בעקבות השעמום הם החליטו לפרוץ לכלי רכב, וכשראו שזה כה פשוט התאהבו בכך והמשיכו במעשה. בשבילם מדובר היה בכסף קל. יש לציין שבדרך כלל מדובר על רכב פתוח, שניתן לפתוח את הדלת בקלות ולא על פריצה (על פי החוק אין הבדל בין פריצה לפתיחת דלת).

נכון, הם אמנם הסתובבו בחבורות של שלושה-ארבעה נערים, אך לא מדובר על תכנון מדוקדק ומתוחכם של העבירה, מה גם שלא נמצאו בידם כלי פריצה מתוחכמים. הם הסתובבו, חיפשו רכבים פתוחים ופשוט התמכרו לכסף הקל. זה יכול לקרות לכל ילד נורמטיבי, שמסתובב ברחוב ומשעמום פותח רכב ואומר לעצמו ״יאללה, אולי ניקח משהו״. בצורה הזו ניתן להתמכר לתחושה ולכסף הקל, ובחלוף כמה ימים אותם נערים יכולים לפרוץ לעשרות כלי רכב.

הליך שיקומי ושיחות עם שירות המבחן

על אף שמדובר לעתים על כתב אישום מנופח, שנבנה לאחר שהמשטרה אוספת ראיות מבעלי הרכבים שמציינים את השלל שנגנב להם (אותו בדרך כלל לא ניתן לאתר), בדרך כלל נערים מסוג אלו מופנים להליך שיקומי. הם לא נעצרים ונמצאים בקשר רציף עם שירות המבחן, שבודק את הצלחתם בלימודים ומעביר אותם בהתאם לקבוצות טיפוליות. בשירות המבחן, שעורכים עם נערים אלו שיחות שבועיות, מנסים להבין מדוע אותו צעיר עבר את העבירה.

לאחר תקופה מסוימת, אם אכן חוות הדעת של שירות המבחן חיובי, יכולים הנערים להשתחרר ללא הרשעה, גם אם מדובר על כמות פריצות גדולה. בכלל, בתיקים אלו יש נכונות להקל ויש גם משקל גדול להודאה. לעתים אותם נערים אף מודים כדי לנקות את מצפונם במהלך ההליך הטיפולי, שמשפיע עליהם, במקרים מסוימים, מבלי שבעל הרכב בכלל התלונן.