מקריאת הפרסומים, מה שמקומם באמת בדו"ח, הוא ההבדלים בין תחנה לתחנה. לכל תחנת משטרה יש משאבים שונים ורמת כוח אדם שונה, ומנגד רמה שונה של אתגרים. תחנת משטרה שממוקמת בעיר עם פשיעה ענפה של סמים או נשק, לא מתמודדת עם אותם אתגרים שמתמודדת איתם תחנה הממוקמת בעיר איתנה מבחינה סוציו-אקונומית. עם זאת, הקריטריונים לטיפול בתיקים צריכים להיות אחידים בכל הארץ.

נראה כי לכל תחנה יש אג'נדה שונה: יש תחנות שחותרות לפיצוח של התיקים, ומשאירות את התיק פתוח זמן רב כדי לנסות באמת להגיע לעבריין. יש תחנות שאפילו עושות קצת מעבר, ומפעילות מז"פ בתיקי רכוש ועושות פעילויות מודיעיניות. עם זאת, ישנן תחנות "שמתקתקות" את הטיפול בתיקים, וממהרות לסגור אותם בעילת  על"נ, כלומר עבריין לא נודע, וזאת רק לשם עמידה ברף הסטטיסטי הנדרש של תיקים סגורים (חלק מן הבעיות נעוצות בכך שלמשטרה יש יעדים סטטיסטיים שאין לה אפשרות אמיתית לעמוד בהם, לא משנה כמה עבודה טובה היא תעשה).

אם כן, לא הכל באשמת המשטרה, אולם ההבדלים בין התחנות השונות והגישות השונות תמוהים ולא מקובלים, ואינם מתאימים למדינה קטנה כמו ישראל, בה החלטות ונהלים מתקבלים באופן ריכוזי.