ללקוח שהגיע אלי היו נתוני פתיחה לא פשוטים: מדובר היה בקטין מתחת לגיל 18. מידע מודיעיני הביא למעצרו בטענה של סחר בסמים, אשר התקבל לגביו מידע מודיעיני. החשדות לגביו היו לגבי מכירה של גרם בודד (!) של מריחואנה לשתי מכרות שלו שהיו קטינות. עם זאת, כנראה והיות והתיק נפתח בגין מידע מודיעיני, הפרקליטות מיהרה להגיש את כתב האישום, מבלי שניתן הליך שימוע מספק, שבו יכול היה הקטין להציג את כל טענותיו כמו שצריך, להביע חרטה, להסביר שלא מדובר במכירה אלא לכל היותר בתיווך לסם וכדומה.

ההליך נפתח בתקופת הקורונה, בו בית המשפט התנהל בצורה איטית הרבה יותר. כאשר מדובר בקטין לפני גיל גיוס, ניהול התיק במהירות היה קריטי. משום כך, הודה הקטין בעובדות כתב האישום ונשלח לתסקיר שירות מבחן. לשמחתי, הרשויות מצאו כי מדובר בקטין חיובי, עם נתונים טובים, ואין סיבה להרוס את חייו על עבירה שכזאת. הקטין סיים את התיק ללא הרשעה פלילית, וכולנו תקווה שצה"ל יאפשר לו בסופו של דבר להתגייס ולשרת שירות איכותי ומפרה.

לא לאבד חברים?

אחת הנקודות שעלו מתסקיר שירות המבחן של אותו קטין, הוא הנושא של המעגל החברתי בו הוא נמצא. אותו קטין שהיה משתמש בסמים עם חבריו, נאלץ לנתק קשרים עם כל חבריו כדי להצליח בהליך השיקום. מדובר בסיטואציה לא פשוטה: דווקא כאשר הקטין נעצר ומתמודד עם חוויה קשה ומטלטלת, כדי להצליח לצאת ממנה, עליו לנתק קשרים עם כל האנשים שבעצם עשו לו טוב במידה מסוימת. במקרה הזה, הקטין הצליח להתגבר, אולם לא כך קורה תמיד. עם זאת, כדי באמת להצליח בהליך שיקומי, במיוחד כאשר יש רקע של שימוש בסמים, חשוב להתנתק מסביבת החברים הקרובה, שיכולה לדרדר את הקטין אחורה ולגרום לכך שלא יקבל הזדמנות שנייה. עם השנים, אולי מבינים שכל המכנה המשותף ביניהם היה שימוש בסמים, ואולי זו בדיעבד לא הייתה מערכת יחסים טובה במיוחד…