האם ישנה תחולה רטרואקטיבית של רפורמת אי ההפללה?

כידוע שרובכם יודעים, ביום 1.4.2019 נפל דבר בישראל: כל עבירה החזקה של סם מסוג קנבוס לצריכה עצמית (נכון להיום, לפי התוספת לפקודת הסמים, 25 גרם), הפכה להיות עבירה של “ברירת קנס”. כלומר, עובר העבירה יכול לשלם קנס, ויראו אותו כמי שמודה באשמה והוא לא יועמד לדין (בעבירות של ברירת קנס, בניגוד ל”ברירת משפט”, מקבל הקנס לא צריך לבקש להישפט, שהרי אי תשלום הקנס במועד מוביל אוטומטית לדיון בבית משפט).

אולם, מה קורה כאשר העבירה של החזקת הסם התבצעה לפני תיקון החקיקה, והתיק בגינה מטופל לאחר תיקון החקיקה? מן המפורסמות הרי, שמערכת הצדק בישראל עמוסה לעייפה, ותיקים פשוטים של החזקת מריחואנה יכולים לשכב על המדפים של התביעות המשטרתיות חודשים ארוכים ולמעלה מכך. במקרים אלו של “תקופת הביניים” (בה מצויים המון אנשים), נותרו המון תיקים שנפתחו לפני 1.4.2019, וטרם נעשתה בהם התקדמות גם לאחר שהרפורמה נכנסה לתוקף. לגבי אותם מקרים, נותר שיקול דעת בידי התביעות- האם להסב את העבירה לעבירה של ברירת קנס- או שמא להותיר את המעשה כעבירה פלילית שגוררת הפללה בגינה.

שגיא זני רפורמה לאתר

במקרה שהיה השבוע, ייצג עו”ד שגיא זני גבר בשנות ה-40 לחייו. המשטרה הגיעה לביתו לבצע חיפוש, מתוקף צו חיפוש שניתן לה בכלל עבור בנו של אותו גבר. בחיפוש אחר הבן לא נמצא כלום, אך במקרה בחיפוש בכליו של האב נמצאו סמים קלים לצריכה עצמית. באותו מקרה, הגבר היה ללא עבר פלילי, ואף הוא עובד במשרה רגישה, בה נדרש רישום פלילי נקי כתנאי לעבודה. לאור כך, נאותה המשטרה להסתפק בברירת קנס באותו מקרה. אולם נשאלת השאלה, מהם הקריטריונים להמרת העבירה לברירת קנס לגבי תקופת הביניים? קיים חוסר בהירות גדול מצד התביעות בשאלה זו.

חוסר אחידות בענישה ביחס לאותה עבירה, היא רעה חולה בחברה בה קיים שלטון החוק, ויש בכך עדות לתקלה של מערכת אכיפת החוק. מהיכן שואבת התביעה את ההצדקות להחליט על דעת עצמה ליצור קריטריונים? יש לטפל במקרים הללו בצורה אחידה, ובהתאם לעקרונות המשפט הפלילי, צריך ליישם תחולה רטרואקטיבית לדי’ מקל בפלילים

חייגו 077-6704426 או השאירו פרטים

פוסטים נוספים בנושא אי הפללה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *