השבוע היינו עדים לעוד אירוע אשר הוסיף לחוסר האמון הקיים של הציבור במערכות אכיפת החוק. הנאשם בפשע מזוויע של ביצוע אונס של ילדה בת שבע ממשפחה חרדית, מוחמד קטוסה, שוחרר לחופשי לאחר שבוטל כתב האישום נגדו. מדובר באירוע מקומם במיוחד: אם אנחנו מאמינים לגרסתו של קטוסה, הרי שהוא הושם במעצר על לא עוול בכפו למשך חודשיים, כאשר שמו מוכתם בתקשורת ללא הפסקה, וברשתות החברתיות קראו להוצאתו להורג. לעומת זאת, אם אנחנו לא מאמינים לגרסתו של קטוסה, גם אז מדובר במצב מטריד מאד, שהרי האשם האמיתי יוצא לחופשי, ועשוי לחמוק ממתן אחריות על מעשיו הנלוזים ועוכרי השלווה, ואולי אף להוסיף ולפגוע בקורבנות נוספים.

מדוע שוחרר מוחמד קטוסה?

הציבור אינו מורגל לרוב בדיני הפלילים, ומתקשה לקבל מצב שבו המערכת סבורה כי היא מחזיקה באשם בביצוע עבירה, אך מודה כי אין לה די ראיות להרשעתו. בתיק הזה, היו מספר נקודות ראייתיות שהתפרסמו בציבור ותרמו לתחושה כי מדובר באשם האמיתי, אולם היו בהן קשיים ראייתיים שעליהן נעמוד כעת.

ראשית, מדובר היה במחדל מצד היחידה שחקרה את המקרה. הממשק בין הפרקליטות למשטרה, הוא שהיחידה החוקרת במשטרה אוספת ראיות, אולם הפרקליטות היא זו אשר מעריכה את הראיות, ומחליטה אם ישנן די ראיות לצורך סיכוי סביר להרשעה בבית המשפט. בתיק הזה, שהיה תיק מורכב, לא היה פרקליט מלווה. לו היה פרקליט מלווה שהיה נותן הכוונה למשטרה, הייתה נעשית ככל הנראה עבודה יסודית יותר בשלב איסוף הראיות, בטרם התיק היה מוגש לפרקליטות. אחד הדברים שבלטו לרעה בעבודת המשטרה, הוא למשל העובדה שהם התרכזו בקבלת הודאה מן הנאשם, במקום לחפש אפיקים נוספים לאיסוף ראיות כגון גביית עדות מעדים נוספים.

שנית, כאשר מדובר בעבירות מין, ישנו קושי ראייתי מובנה בסיטואציה, שהרי קשה לקבל ראיות על משהו שהתרחש בין שני אנשים. קל וחומר, כאשר הנפגעת במקרה שלנו היא ילדה בת שבע, מה שהפך את הסיטואציה למורכבת הרבה יותר. למשל, הילדה התקשתה לתאר מתי התרחשה הפגיעה, מה שהוביל תחילה להגשת כתב אישום, אשר התייחס לתאריך שבו היה לנאשם אליבי מובהק. כמו כן, זיהוי הנאשם על ידי הילדה היה בעייתי מאד, שהרי נעשה בתחנת משטרה ועל חשוד יחיד. היות ומדובר בחשוד ממוצא ערבי, אשר הובא למשטרה על בסיס התיאור של הילדה, ישנו חשש שהילדה עשויה לטעות בזהות החשוד, בכך שהיה מבלבלת בינו לבין האשם האמיתי, היות ושניהם ממוצא ערבי.

שלישית, הנאשם נמצא דובר שקר בבדיקת פוליגרף שערכה המשטרה, אולם אף על פי שעובדה זו התפרסמה ברבים, בדיקת פוליגרף אינה קבילה בהליך פלילי, ולכן אין לה כל משמעות ראייתית בפלילים.

מה צופן העתיד?

הקשיים הראייתיים שהוצגו לעיל, מהווים רק חלק מן הבעיות שניצבות בפני מערכת אכיפת החוק לצורך פיצוח החקירה. עם זאת, ישנן נקודות אור להמשך, אשר יתכן כי יביאו לפתרון התיק בסופו של דבר. ראשית יש להבהיר כי כתב האישום בוטל בהסכמתו של הנאשם, מה שמשאיר לפרקליטות אפשרות לחזור ולהגיש כתב אישום פעם נוספת, במידה ויימצאו ראיות נוספת כנגד הנאשם (לפי סעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי). כמו כן, עובדת שחרור הנאשם שוחרר לביתו, עשויה לתרום להבאת ראיות כנגדו, שהרי בכך מתאפשר למשטרה להמשיך לחקור את התיק מבלי “לחץ של זמן” מצד בית המשפט.

שנית, במידה ולאחר חקירה מעמיקה, המשטרה תהיה בטוחה באשמתו של קטוסה, יתכן כי השחרור דווקא עשוי לסייע למשטרה בפתרון התיק: הנאשם עשוי להרגיש כי “יצא מכלל סכנה” של אישום פלילי, ועשוי לומר או לעשות את הדבר הלא נכון, מה שעשוי לספק ראיות למשטרה להגיש כתב אישום בסופו של דבר.

 

כתיבת תגובה

כתובת המייל תשאר חסויה שדות נדרשים מסומנים ב *

ניתן להשתמש בתגיות HTML אלו: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

נקוי טופסשליחה