קטינים המתמודדים לראשונה עם ההליך הפלילי, לרוב לא מבינים את המשמעות של המפגש עם משולש הגורמים הללו, וכמה הוא משפיע: לא מבינים מה מותר לספר לשירות המבחן, מה מותר לספר בחקירה, ולא מודעים לשיתוף הפעולה הלוקה בחסר הקיים בין כל הגורמים הללו (ולמה חשוב כי עורך דין המתמחה בטיפול בפשיעת קטינים ונוער יהיה בתמונה בשלב זה).

דוגמה לפגיעה שיכולה להיגרם לנער כתוצאה מחוסר שיתוף פעולה בין הגורמים, הוא השיקום בשירות המבחן: שירות המבחן בודקים דפוסים עברייניים אצל הקטין. אולם במצב הנוכחי במדינת ישראל, נער שגר בעיר רחובות ומכור לסמים למשל, יכול להיות מופנה ליחידה לנפגעי סמים בעיר שמוכרת על ידי שירות המבחן, ומספקת טיפול אינטנסיבי ובחינם. לעומת זאת, נער שמתגורר בנס ציונה הסמוכה (ערים צמודות אחת לשנייה), אין לו את "הלוקסוס" הזה, והוא צריך להסתמך על קצינת המבחן בעירו, שפוגשת אותו אולי פעם בשבוע במקרה הטוב. יש לציין כי בפני הנערים המתגוררים בנס ציונה (או ערים נוספות בהן אין יחידות כזאת), שאין להם יחידה לנפגעי סמים, נפגעים גם מהיעדר תקציבים ליחידה, וגם עקב העובדה ששירות המבחן לא מאפשר בקלות טיפול אצל גורמים פרטיים כחלק מהליך השיקום. יש כאן בעצם אי-אחידות שיוצרת עיוות הזועק לשמיים.

עיוות  נוסף שקיים כלפי קטינים, הוא הנושא של חוסר תיאום בין הצבא לבין רשויות המבחן (עיוות שמוביל לכך שנערים שעברו שיקום בהליך פלילי בכל לא לא מגויסים, כי נפתח להם תיק פלילי). 

למעשה הביקורת היא שאמנם הוקם אתר מתוך הבנה שיש קושי בהנגשת ההליך הפלילי לקטינים, ומתוך הבנה שיש קושי בין שיתוף פעולה בין גורמים שונים שאמונים על שיקום, אולם המצב בפועל קשה יותר מכזה שיכול להיפתר על ידי פשוט הקמת אתר. בפועל, יש שיקום שונה בין עיר לעיר, חוסר תיאום בין גופים, עומס בשירות המבחן ובעיות נוספות.